1. ט"ו באב שמח. נתחיל מהסוף. חז"ל כותבים: "לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים”. ביום הזה היו בנות ירושלים יוצאות לכרמים כדי למצוא את בן זוגן. הן לבשו שמלות לבנות שהן השאילו זו לזו, כך כולן נראו שוות ולא ידעו מאיזה מעמד הן מגיעות, ומנעו מתח וקנאה. זהו יום חגיגי ומרומם, שמקבילים אותו כאמור ליום כיפור, ונהוג לנצל אותו לתפילות ולבקשות אישיות על זוגיות ונישואים, על אהבה וקשר.
2. אבל זה לא רק יום לפנויים ופנויות. יש בו משמעות עמוקה של סליחה, היפוך לטובה ואהבה. בזמן המדבר, נשלחו מרגלים לארץ ישראל לתור אותה. כשהם חזרו, הם שכנעו את העם שלא כדאי להיכנס לארץ, ובני ישראל האמינו להם במקום להבטחה ולציווי האלוקי להתיישב בארץ ישראל. העונש היה שבני אותו דור ימותו במדבר ולא יזכו להכנס לארץ. בט"ו באב בשנה שלפני הכניסה לארץ הם שמחו לגלות שהחטא נסלח. הקבוצה האחרונה שחטאה בחטא המרגלים פסקה למות. הסתיימה תקופת המוות במדבר, והם בדרך להיכנס לארץ הקודש.
3. לאחר שעם ישראל התיישב בארץ, הייתה מגבלה על השבטים השונים להתחתן זה עם זה, מצב שיצר פילוג ופירוד. בט"ו באב בוטלה המגבלה ונוצר חיבור מחדש בין השבטים.
4. עוד אירוע משמח שקרה בטו באב: אחרי תקופת שלמה המלך, המלכות פוצלה לשתיים - ממלכת ישראל וממלכת יהודה. המלך ירבעם בן נבט לא נתן לתושבי ממלכת ישראל לעלות לירושלים, שהייתה בממלכת יהודה. בט״ו באב בוטל החוק הזה. מעכשיו יכלו בני הממלכה שפוצלה לחגוג שוב יחד בעיר הקודש.
5. בט״ו באב גם סיימו לכרות את העצים למזבח בבית המקדש, מפני שאת עצי המערכה היו כורתים דווקא בימי הקיץ, והעם חגג את השלמת המצווה.
6. ובספרי הקבלה מצוין ט"ו באב כיום תחילת ימי התשובה, חצי חודש לפני אלול. יש הנוהגים להתחיל לאחל מעכשיו "כתיבה וחתימה טובה".
יש עוד אירועים משמחים שקרו ביום הזה, והמכנה המשותף של כולם, לאורך אלפי שנים - זהו יום של תיקון, חיבור מחדש, קשר ופיוס, בין החלקים בעם ישראל ובינינו לבין אלוקים. דברים יכולים להשתפר, להתהפך, להשתנות לטובה. זה היום להתפלל על כך, ובעזרת השם גם להרגיש זאת. ט"ו באב שמח.
