פגשתי אותה לראשונה כשנה לפני המלחמה והתפעלתי. היא נתנה הרצאה עמוקה מאוד ומצחיקה מאוד על תיקון המידות, על בניית האישיות.
אחר כך בעלה הרב אלישע הי"ד נפל, והותיר אותה אלמנה, עם שישה יתומים.
אני זוכרת שהדס עלתה לשידור ברדיו מהדרך להלוויה, והשאירה את המראיינים חסרי מילים. היא זו שחיזקה אותם והסבירה להם את האירוע.
ואני זוכרת שבשבעה, ביישוב חריש, הדס בכתה וגרמה למנחמים לבכות בעיקר כשסיפרה על כל התורה שבעלה למד, ושאלה מי ילמד אותה עכשיו, ואיזה חלל יש בעולם.
כשנה וחצי אחרי שהתאלמנה, הדס הייתה אמורה לבשר על אירוסיה להוד רייכרט. הם תכננו לבשר על כך אחרי תשעה באב. איכשהו השמועה התגלגלה ואתמול האירוסים פורסמו, לפני הזמן. הם הגיבו, שוב, בהומור וברגש, בעין טובה: "תכננו להודיע במוצאי ט' באב אבל מרוב אהבתכם ליבכם רץ והקדים אותנו. אז יאללה בלגן! מתארסים".
וכמה סמלי שהכול קורה סביב תשעה באב, יום הצום על חורבן בית המקדש. רואים בעיניים חורבן של בית, ואז בניין של בית. רואים באופן מוחשי גם את הגעגוע התמידי, וגם - שמחה שבוקעת, ותקווה ותפילה לבנייה מחודשת של עוד קומה, על בסיס מה שחרב.
מזל טוב, הדס והוד. והלוואי שכמו בבית הפרטי, כך בבית הלאומי: מרוב אהבתנו, גם הגאולה השלמה תקדים ככה ותפתיע אותנו פתאום.
