יהודה כץ, שהיה נעדר מאז מלחמת לבנון, יובא לקבר ישראל אחרי 44 שנים. זה משפט שצריך לקרוא פעמיים.
ובשבוע שבו יובא למנוחות הנעדר האחרון מקרב סולטן יעקב, קוראים בפרשה על השבת אבידה. פרשנינו מסבירים שהמצווה הבסיסית היא להחזיר דברים אבודים לבעלים שלהם, אבל גם להחזיר כל דבר למקום הראוי לו. בגוף, בנפש, בעם. להשיב אבידות, בכל המובנים.
התורה כותבת על כך שלוש מילים עמוקות: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם". ואכן, עם ישראל לא התעלם. גם אם עבר זמן, גם אם יש אתגרים בדרך, לא אומרים: זה אבוד, אין סיכוי. זו הזדמנות לומר תודה להרבה גיבורים אלמונים שאחראים לכך.
"וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵדַת אָחִיךָ", מפרטת התורה. השבוע אח אובד ממש חוזר הביתה, להיקבר באדמת ארץ הקודש. הגישה המרגשת הזו, המחוייבות הזו כלפי נעדרים, צריכה להיות גישה לכל תחום בחיים.
שנזכה להמשיך לשים לב למה שחסר, לחפש, להשיב, ולא להתייאש מאף אבידה. להחזיר כל
