1
הימים דרמטיים. המילים האלה נכתבות בעת סלל סימנים לחוסר ודאות. אבל דווקא בימים כאלה, פרשת השבוע מציעה כמה עוגנים להכיר בתקופה הזאת. בפרשת האזינו, משה רבנו נפרד מעם ישראל, ובנאום הפרידה שלו הוא מציע לנו מצפן: ללמוד היסטוריה.
למה? גם כדי ללמוד מטעויות, אבל בעיקר כדי לראות את התמונה הגדולה ולקבל פרופורציה וכיוון. לעשות זום אאוט. כשאנחנו נעים מסערה לערורייה, כשהצביעות העולמית נגד ישראל גוברת, כשלא ברור אם הציבעות בינלאומיות הן בעדנו או נגדנו, כדאי לנשום ולקרוא רגע פסוק מהפרשה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר. שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ".
מה אומר לנו כאן משה רבנו? לזכור להסתכל אחורה על כל הימים, מבריאת העולם, דרך אברהם אבינו ויציאת מצרים ועד היום. ללמוד את כל מה שקורה, דור אחרי דור. זה לא התחיל בטראמפ, ולא נגמר במה שאומרים באו"ם.
ואם אנחנו מבולבלים – הפסוק מבקש מאיתנו לשאול את ההורים, את הזקנים, את הדורות הקודמים, את החכמים של האומה בכל התקופות. פרשנינו מסבירים שצריך לזכור למה באנו לארץ ישראל, למה יצאנו לגלות, למה חזרנו לכאן ומה צריך לתקן. ובסופו של דבר, כמה חסד וטוב יש לנו, השותף בסיפור המתקדם והולך.
זוהי תזכורת לא להסתכל רק על אירועים, אלא גם על תהליכים. יש סיפור מפורסם על בן גוריון ויצחק טבנקין, שני המנהיגים הציונים, שהתלבטו ביחס להצעה בינלאומית כלשהי ביי היישוב העברי. טבנקין אמר אז: "התייעצתי עם סבא שלי שכבר נפטר, ועם הנכד שלי שעוד לא נולד". כלומר, הסיפור לא מסתכם רק בי, כאן ועכשיו. אני חוליה בשרשרת של כל העבר וכל העתיד, והמעשים שלי משפיעים.
הפרשה הזאת נתנה כוחות לאבותינו אלפי שנים, בכל הגלויות והאתגרים. דווקא כשאנחנו מתחילים להגשים את כל הנבואות שחיכינו להן, כאן בארץ, אנחנו הופכים קצרי רוח ושכחים.
ובדיוק על זה משה רבנו מדבר בהמשך, במילים מפורסמות: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". יְשֻׁרוּן זה אנחנו, עם ישראל. כשאנחנו משמינים זה אומר שאנחנו מצליחים, מתבססים, כבר לא סובלים מרעב ומרדיפות. זה מצוין, אנחנו אמורים להצליח, אבל מי שנמצא במסע במדבר לארץ ישראל, או בנדודים בגלות במשך אלפי שנים, לא דומה לבן דורנו. בן דורנו חי בתודעה אחרת, כשבמרחק הקלקה אפשר לבחור בין מאות מסעדות ולהזמין צהריים, בין מאות ערוצים ותכנים שלעולם לא יפסיקו לעדכן ובין מאות יעדים לחו"ל הנגישים וקרובים מתמיד.
משה רבנו חוזה את הסכנה של חברת השפע: וישמן יְשֻׁרוּן – ולכן יבעט. פרשנינו מציעים כמה הסברים: הכוונה היא שנשכח את אלוקים ואת התורה, או שנתבלבל ולא נזכור למה בכלל חזרנו הנה, שנבעט בתרבות שלנו ונאמץ תרבות זרה, שנתמכר לתענוגות ולתפנוקים, וגם שהלב שלנו יהיה אטום לאחרים ולא נשים לב לסבל של מי שאין לו.
עמדנו במשך אלפי שנים בניסיון העוני והרדיפות, בגלות, במסירות נפש. האם נעמוד גם בניסיון העושר וההצלחה, בארץ ישראל?
2
אולי בהשפעת יום כיפור, הנה וידוי קצר: לפני כמה חודשים קבעו איתי הקלטה לפודקאסט בריטי על מורשתו של הרב פרופ' יונתן זקס. הם בריטים, ולכן קבעו כמה חודשים מראש. אני ישראלית, ולכן לא התכוננתי עד לרגע האחרון. חצי שעה לפני ההקלטה, ההתראה מהטלפון הזכירה לי את האירוע. צללתי לפרטים וראיתי שאני צריכה לנתח ספר של הרב זקס, לחבר אותו לעולם היהודי של אחרי 7.10, ולהוסיף את הפרשנות שלי.
לפני שנתיים הייתי מבטלת. היום, ה־AI עשה את העבודה. הספר של הרב וכל הטקסטים שלי מאז 7.10 הוצלבו בצורה גאונית, הרבה יותר מבריקה ויצירתית ממה שאני הייתי מצליחה לבד. וזה בסדר, זה כבר אפילו לא חידוש. אנחנו כולנו נעזרים בכלי המטורף הזה, או שבעצם הוא נעזר בנו בבריאת עולם חדש.
כבר כמה ימים אני הולכת עם תחושת הפליאה המוזרה הזו. כי זו לא רק המהירות, זו האיכות. זו גרסה יותר טובה של עצמי. אז האם זו בכלל אני?
נשאלת השאלה מה תפקידנו, מה נשאר לנו. מה אנו אנושי בתוך כל הלא־אנושי הזה. חג הסוכות המתקרב הוא חלק מהתשובה. ביום שני בערב יחל החג. פטיש, מסמר, ניקח במהר. בונים סוכה, ואז יוצאים מהבית אל הסוכה לשבוע. בכל יום (חוץ משבת) מברכים על ארבעת המינים. וגם אוכלים בסוכה, ומסתכלים על הסכך ועל השמיים.
ככל שהעולם הופך יותר טכנולוגי ומתוחכם, כך המסר של המצוות בכלל, ושל מצוות חג הסוכות בפרט, הופך חיוני יותר. היציאה לרכוש אתרוג, לולב, הדס וערבה הופכת למגע נתיים יוצא דופן עם הטבע. בשוק ארבעת המינים אפשר לראות ילדים עם עיניים נוצצות, מהגאדג'ט המסעיר הזה. העזיבה של הנוחות הביתית המפנקת לטובת סוכה, המסמלת ארעיות וזמניות, היא מסר מהפכני בעידן שלנו.
הבינה המלאכותית יכולה לעשות עבורנו הכל. כמעט הכל. את המצוות, את הקשר בין האנושי לבין האלוקי, היא לא תקיים עבורנו. היא לא תדליק עבורנו נרות שבת ולא תעשה עבורנו קידוש. הרבה רובוטים יוכלו לבצע את הפעולה, אבל זו לא תהיה מצווה. לא יהיו שם כוונה ורצון. ה־AI יוכל לכתוב לנו פודקאסטים מבריקים על כל אלה, הוא יוכל גם לנבא מה הרב זקס היה אומר על העידן הזה, אבל לא סתם אומרים בכל ברכה "אשר קידשנו במצוותיו".
קדושה, מצוות – זה כבר התחום שלנו. בשבוע הקרוב, בין ריח האתרוג לקיטורי הילדים, אנחנו אלה שנחגוג את חג הסוכות, החג שנקרא "זמן שמחתנו". לחגוג ולשמוח – שה־AI לא יודע.
שבת שלום, חג סוכות שמח.
הסטטוס היהודי:
"בילדותי אמרו לנו בבית הספר שצריך להתנהג יפה במיוחד בין ראש השנה ליום הכיפורים. בבית, אבא אמר לי שזה נכון אבל צריך להתנהג לא פחות יפה בין יום כיפור לראש השנה" (פרופ' נחמה ליבוביץ)
