אחרי אוסטרליה - מה עושים? טור לחנוכה ולפרשת מקץ תשפ״ו

1.

רגע לפני שהטור הזה ירד לדפוס, בדקתי מהי הכותרת של עיתון "כפר חב"ד", שבדיוק ירד גם הוא לדפוס. מה כותבים השבוע בעיתון הרשמי של חב"ד אחרי הפיגוע הקשה באוסטרליה, שבו נרצחו 17 בני אדם בהדלקת הנרות הגדולה על החוף בעיר סידני? ובכן, שלושה מילים שנכתבו בענק בראש העיתון הן: "חושך מגרשים באור".

אחרי שבוע של כאב ואבל, של נרות נשמה לצד נרות חנוכה, זה המשפט שנבחר. ואכן, הניסיון לכבות את האור בהדלקת הנרות הראשונה, הגביר הרבה יותר את האור בשאר ימות החנוכה, בכל שאר העולם. הדלקות המוניות, חגיגיות, נערכו במגדל אייפל, בקרמלין, בבית הלבן, ובאינספור מקומות, מסיביר ועד ג'מייקה.

יש למעמדים האלה תפקיד כפול בשנים האחרונות, בעיקר בחו"ל: גם מאבק נחוש בהתבוללות, עם תזכורת למיליוני יהודים על חג החנוכה והמסר שלו, לעומת החגים הנוצריים הנוצצים בתקופה הזו. וגם - אמירה ברורה של מנהיגי העולם שמגיעים לטקסים האלה נגד אנטישמיות וטרור.

הרבי מלובביץ' – ששלח את כל אלפי השליחים האלה לכל רחבי העולם – הדגיש תמיד: החג לא נגמר כשהוא נגמר. גם חנוכה לא נמשך רק שמונה ימים. צריך לקחת ממנו משהו הלאה, להמשיך להאיר את העולם במצוות ובמעשים טובים גם אחרי היום השמיני. השנה במיוחד, צריך לחשוב מה לוקחים מחנוכה. חושך מגרשיםבאור.

2.

המילה העברית "חלל" מציינת אדם שנפטר, וגם חלל, ואקום, מקום ריק שנותר אחרי לכתו. הרב אלי שלנגר, שהוביל את האירוע באוסטרליה והיה גם השם הראשון שהותר לפרסום, הותיר חלל גדול. ככל ששמעתי השבוע יותר סיפורים, ככל ששלחו אליי יותר זיכרונות, תהיתי שוב איך אנחנו לא שומעים על אנשים כאלה בחייהם, וכמה חבל שהמסרים שלו נשמעים רק כשכותבים הי"ד אחרי שמו.

ננסה למלא מעט את החלל: הרב שלנגר היה רב בשירות בתי הסוהר באוסטרליה. הוא התחיל, כחלוץ, לפעול שם עם אסירים יהודיים והיה יצירתי מאוד בפעילות השיקום שלהם. אחד מהם סיפר השבוע בדמעות על הרב אלי. הוא השתחרר רק לפני כמה ימים ממתקן הכליאה "נוורה" אחרי שהרב אלי היה ערב לשחרורו, והתחייב על ליווי והדרכה רוחנית.

גם הקשר שלו לקשישים היה מיוחד. הוא והבן שלו הגיעו לאחרונה לדיור מוגן של קשישים עריריים באוסטרליה עם חבילות מזון, וגילו שאין מזוזות על פתח הדלת של הדיירים היהודים. בתקופה האחרונה הם כבר התקינו שם יותר ממאה ועשרים מזוזות.

מייד אחרי ה-7/10 הוא הגיע לישראל עם משלחות תמיכה. בתמונת הפרופיל שלו בווטסאפ הוא נראה מוקף בחיילים, מאחד הביקורים האלה. גם מייד אחרי הפיגוע האחרון במנצ'סטר הוא שלח לקהילה שם מסר אישי ומחזק. נראה ששום דבר לא חלף לידו. כך למשל, שלח לאחרונה מכתב חריף לראש ממשלה אוסטרליה, נגד האנטישמיות וחוסר התמיכה שלו בישראל. וכך גם אחרי אסון מירון. הוא פשוט לא יכול היה לשבת בשקט ולהישאר אדיש. באסון נהרגו 45 קורבנות, והוא רכש 45 זוגות תפילין, וחילק אותם ליהודים אוסטרלים. "בחדשות מארץ ישראל, תמיד שמעתי על מחלוקות", הסביר אז. "אז החלטתי להראות שהאחדות בין יהודים יותר חזקה מכל ההבדלים. לקחתי יהודים באוסטרליה, שלכאורה הכי רחוקים מהקורבנות במירון, וחיברתי ביניהם לבין חרדים מישראל. כל אחד קיבל שם, תמונה ותפילין".

ומבחינתו, השליחות שלו באוסטרליה הרחוקה הייתה יתרון. "תמיד יכולתי להגיד שיש בצד השני של העולם יהודים שאכפת להם. זה תמיד מאוד ריגש אנשים בישראל ובכל מקום, שגם באוסטרליה חושבים עליהם. המסר היה - אנחנו אחד".

השבוע, לצערנו, חשבנו כולנו על אוסטרליה, ונזכרנו במסר הזה.

3.

ארבע אלמנות של מלחמת "חרבות ברזל" התארסו בשבוע האחרון. תקראו שוב את המשפט הזה. הנה רצף ההודעות המרגש-משמח:

אביה לובר, אלמנתו של יהונתן לובר שנפל בעזה, התארסה עם יהושע גילביץ, והנה מה שבחרו לכתוב: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, בשם כל ישראל, בתודה ענקית לה' יתברך, שמחים לבשר שהתארסנו. ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות".

שלומית קלמנזון היא רעייתו של אלחנן שהציל כמאה מבני קיבוץ בארי ונפל בשמחת תורה. כך הודיעה על אירוסיה לשמואל פירר: "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, בוודאי גם שם נמצא השם יתברך. מתוך כאב ההסתרה, מודים לה' יתברך על הנס ושמחים לבשר על אירוסינו".

שחר יהלום היא אלמנתו של יהודה יהלום שנפל בלבנון. בקרוב תתחתן עם איתמר גוטליב, שהיה הסמל בצוות של יהודה. וזו ההודעה שלהם: "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך ובחסד עולם ריחמתיך, אמר גואלך ה'. ברוך השם, התארסנו. איתמר ושחר".

בכור סוויד הוא אחד הגיבורים של היישוב שלומית, שנחלצו להגן בשמחת תורה על היישוב הסמוך פריגן. אלמנתו נהורה כתבה השבוע טקסט ארוך על אירוסיה לניר פריד. הנה רק קטע: "מתוך המצב הקיים אני לומדת לבחור נכון, להאמין, לראות שיש גם טוב. להמשיך לבחור לחיות יחד, עם שני העולמות שתמיד יישארו. בכור שלח לי את ניר, שיודע להכיל את המורכבות שלנו. בתוך תוכי אני יודעת שזה מה שהוא היה רוצה בשבילנו".

כולן, חוץ משחר, אימהות לילדים. כולן לא מחפשות פרסום אישי, אבל מרגישות שהן רוצות לשתף את העם גם בשמחה, אחרי השותפות הגדולה באבל. המילים והפסוקים והתיאורים בכל הודעה כזו נבחרו היטב, בקפידה, אז כדאי להתעכב עליהן.

מזל טוב.

4.

ולסיום, כמה תזכורות:

* גם בימי החנוכה, פרשת השבוע ממשיכה. הפרשה היא פרשת מקץ, והיא מתארת איך יוסף יוצא מהכלא, פותר את החלומות של פרעה והופך לשליט במצרים.

* בהמשך הפרשה – האחים של יוסף יורדים למצרים בגלל הרעב, פוגשים את יוסף אבל לא מזהים אותו. יוסף מתחיל לרקום תוכנית כדי לאחד מחדש את המשפחה. זו לא נקמנות. הוא חושב איך להעמיד אותם במבחן כדי לראות שהם השתנו, ולהביא לפיוס.

* "שבת חנוכה" לפנינו. ביום שישי מדליקים קודם את נרות החנוכה (שישה נרות), ואז את נרות שבת.

* בשבת וביום ראשון – ראש חודש טבת. כך שבהחלט אפשר לאחל: שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח.

הסטטוס היהודי:

"בחנוכה, בשעת הדלקת נרות, יורד אור הגנוז אל ביתו של אדם. לכן יש לכל אדם לשבת ליד הנרות שלו אחר ההדלקה כחצי שעה". (רבי פנחס מקוריץ)

השיעור השבועי לפרשת מקץ, חנוכה וראש חודש טבת תשפ"ו