השבוע הגיעה חבורת מילואימניקים לבית ספר בצפון הארץ וגילו לתדהמתם את התאריך שכתוב על הלוח: ז' בתשרי תשפ"ד, בדיוק לפני שנה. הם גילו על הלוח גם משימה: "ביחרו פסוק אחד מתוך תפילת נעילה וכיתבו במחברת". שיעורי הבית האלה מעולם לא נבדקו. אחרי שמחת תורה היישוב פונה, והילדים לא חזרו לכיתה. שנה אחרי שהמורה כתבה כך על הלוח, המילואימניקים החליטו להתכונן לתפילת נעילה שלהם, אי שם בצפון, ולעשות את המשימה בעצמם. כל אחד כתב פסוק מהתפילה. הם השיגו את מספר הטלפון של המנהלת וביקשו להעביר למורה את שיעורי הבית, כמחווה, באיחור של שנה. הם הוסיפו איחול, שהיא תחזור ללמד בכיתה בשקט, בקרוב.
הצצתי בדפי המחברת המקסימים שנשלחו למורה: "תחוקקנו לחיים ותיטיב לנו החתימה", "אל תירא יעקב", "ישראל נושע בה' תשועת עולמים, גם היום יוושעו מפיך שוכן מרומים", "הושיענו למען שמך", "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ועוד ועוד ציטוטים עוצמתיים, מחזקים, בכתב יד של אנשים מבוגרים.
לא פלא שמנהלת בית הספר, סיגל, התרגשה כל כך מהסיפור הזה: "בלי לדעת", היא כתבה להם, "עשיתם מעשה גדול בעל משמעות עצומה. המורה זהבה פרשה השנה לגמלאות, ואתם סגרתם עבורה כעת מעגל. הענקתם לה מתנת פרישה, כיוון שלא חזרנו לבית הספר. תודה שאתם פועלים שם, כדי שנחזור הביתה בביטחון". מאז מתקבלות אינספור תגובות נרגשות של מורים, הורים וילדים מבית הספר הזה, שקיבלו חתיכת דרישת שלום לפני יום כיפור.
ויש עוד משפט שאפשר לכתוב במחברת. את תפילת נעילה מסיימים בקריאה, בשירה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". לשנה הבאה גם בקריית שמונה הבנויה, בבארי הבנויה, בישראל הבנויה.
