סדום ועמורה זה לא רק ביטוי. הייתה עיר כזאת, סדום, והיא מתוארת בפרשה שלנו, שבה אלוקים מחריב אותה בגלל התנהגותם הלא מוסרית של תושביה. יש פרשנויות רבות על חטאיה של סדום, הנה אחת מעוררת מחשבה: מסופר בגמרא שכאשר היה מגיע אורח לעיר, היו מלינים אותו על מיטה מיוחדת שנועדה מראש לאורחים. אם המיטה הייתה קצרה מדיי למידתו של האורח – היו מקצצים את רגליו. אם הוא היה נמוך וקצר יותר מהמיטה – היו מותחים בכוח את איבריו עד שהתאימו לה. העיקר שהוא ייכנס בדיוק לתוך אותה מיטה. כך נולד הביטוי המפורסם, שמהווה סמל וסימן לרשע – "מיטת סדום".
זו לא רק ניגודיות להכנסת האורחים של אברהם, שמתוארת בפרשה הזו. זה סיפור קטן שמעיד על השקפת העולם שם: בשם השוויון והאמירה ש"כולנו אותו דבר" (שנשמעת טוב), יש פה בעצם אטימות, אדישות ואכזריות. בסדום היה רצון שהכול יהיה מאוד מסודר, שכולם יהיו באותו שטאנץ, בלי להבין שיש לתת מקום לייחודיות של הפרט.
