בת שבע סדן איבדה את שני הוריה בפיגוע. כשהיא מציעה לכולנו מה לעשות בתוך המשבר הנוכחי, היא מדברת מניסיון:
"תדמיינו לרגע שהרצפה קורסת. ככה הרי אנחנו מרגישים, שהכול מתפרק. ברור שניכנס לחרדה. אבל תדמיינו שהיינו יודעים שיש שם למטה מזרן בטיחות. לא משנה כמה נמוך ניפול, יש בתחתית מזרן שיתפוס ויציל אותנו. זוהי חווית החוסן: חוויה עמוקה ופנימית שיש במה להיאחז, גם אם הכול קורס. תחושה שיש מי שיהיה שם בשבילי כשאצטרך, שיש לי לאן לחזור, שאני משמעותית. זה ביטחון בטוב הפנימי שלי, ללא קשר לנסיבות.
איך בונים חוסן כזה? אנחנו נמצאים בין ראש השנה ליום הכיפורים, הימים בשנה שמלמדים אותנו שתמיד יהיה לאן לחזור ולמי לפנות, שיש מי שאוהב אותנו ונותן לנו חיים כל יום מחדש. יש חיבוק מלמעלה שמלווה את הנפילות שלנו, וגם כאב גדול מקבל בימים האלה הקשר ומשמעות.
ואיך בונים חוסן בבית? בדיוק באותה הדרך: הילדים שלנו צריכים לדעת שתמיד נהיה לצידם. לא צריך להפחיד אותם ולא למכור להם אשליות ורודות. כן צריך לשתף אותם במציאות בכנות, ובעיקר להיות שם איתם – בדאגות שלהם, ברגשות, בדמיונות. נוכחות רציפה ויציבה עד כמה שאפשר. אנחנו צריכים להיות 'מזרן הבטיחות' שלהם".