"הפרצופים בזום תמיד נראים לי כמו הכותל המערבי. המון המון ריבועים, כמו לבנים קטנות, קיר של נשמות. אני כמעט רוצה להכניס פתק בין הריבועים האלה...", אמרה בחיוך הרבנית ימימה מזרחי, במפגש שלנו אתמול עם מאות בנות במסגרת סדנת "נפגשות". הנה רק כמה מההמלצות שנתנה לבנות לתקופה הזו:
• "נסו להיזכר בתקופה שבה הלכתן לבית הספר. תמיד היו ילדות שהן לא במרכז. עכשיו קל מאוד לשכוח מקיומן לגמרי. אני מבקשת מכן לעשות מה שמשה רבנו עושה, הוא יוצא מהארמון הנוח והולך לראות את האחים שלו שסובלים ולעזור להם. הוא לא היה חייב. יותר קל להישאר בארמון. אבל אנא, תזכרו את הבנות האלה, שמתחילת השנה אולי אף אחת בכיתה לא דיברה איתן".
• "איך התחלתי ללמוד וללמד את הפרשה? הייתי עורכת דין, ושמתי לב פעם שאני הולכת לגוגל כדי לבדוק מה פרשת השבוע. תפסתי את עצמי ולא האמנתי. זה מה שיצא מכל החינוך של ההורים שלי, שאני לא זוכרת מה הפרשה? התחלתי לתת שיעור קטן, שברוך השם גדל עם השנים".
• "עצה לתקופה המתוחה הזו: הרב שלמה וולבה אמר להתפלל בתחילת היום על המשברים שאנחנו כבר יודעים מראש שיגיעו. למשל, אם אני כאימא יודעת שאכעס על הילדים שלא נכנסים ללמידה מרחוק, אני מתפללת מראש על הנקודה הזו. לא לכעוס, להצליח לגרום להם לשתף פעולה. ואז, כשמופיע המשבר – הוא לא מפתיע אותי. כבר התפללתי על זה, אני לא נלחצת".
• "למדנו השנה עד כמה רוע יכול להדביק. איך המגיפה הזו מדבקת. צריך לזכור שגם טוב יכול להדביק. גם הטוב הוא ויראלי, והוא צריך להדביק את כל העולם".
