"אין דבר יותר שלם מלב שבור". בדיוק היום לפני 166 שנים נפטר מי שאמר את המשפט העמוק הזה, הרבי מקוצק.
זה יום שבו הלב שבור, אז איך בכל זאת יש כאן גם משהו שלם? אולי כי מיליונים מתאבלים ביחד על ארבעה אחים שלנו שנרצחו בגלל יהדותם. שלא נתבלבל. זה קרה כי הם יהודים. יותר מ-1,200 איש נרצחו בגלל הסיבה הזו ביום אחד.
זו לא המסגרת לדון בתגובה הלאומית הנדרשת, אבל ברמה האישית, מה עושים עם הלב השבור, עם הצער והכאב? ובכן, אם חמאס רוצה אותנו חסרי אונים, מיואשים, עצובים ומפולגים - אז התשובה היא לעשות הפוך. לבחור בעשייה ולא בבהייה. יש לנו בחירה חופשית כיצד להגיב לבשורות האלה, ואנחנו יכולים להחליט שלא ניתן לאויב לקבוע לנו גם את סדר היום. אפשר לבחור בפעילות חיובית, בתפילה, בלימוד, בהתנדבות, בכל עשייה טובה ומחזקת. כל פרק תהילים לעילוי נשמתם - הוא בעל ערך גדול.
והבכי? הרב שלמה קרליבך אמר שדמעות יורדות למטה, אבל יש גם דמעות שעולות למעלה. כשבוכים על משהו קדוש ויקר – הדמעות האלה הן סוג של תפילה, צריך לתעל אותן כלפי מעלה, לשמיים, בדרישה לנקמה ברשעים, לצדק, לעולם מתוקן, לגאולה שלמה. שנדע לבכות נכון.
בשורות טובות.
