לא בכל יום יוצא לי לפגוש שני אלופים בצה"ל. זה קרה בשבת האחרונה. הרצאה לראש אגף תכנון, האלוף אמיר אבולעפיה, ולבכירי האגף, ואז מפגש עם מפקד חיל האוויר, האלוף עמיקם נורקין, ובכירים בחייל. פגשתי שם אנשי קבע שהילדים שלהם כבר נאלצו לעבור 10 בתי ספר ברחבי הארץ מכיתה א' עד לכיתה י"ב, בעקבות התפקיד של אבא. שמעתי מבני ובנות הזוג המסורים שלהם על שגרה שהיא תמיד חירום. אבל מה שלקחתי מכל השבת המרתקת היה מסר על החיילים הפשוטים ביותר. בהרצאה מרתקת של תא"ל במיל' בנצי גרובר, הוא אמר את הדברים הבאים:
"כל מי שיושב כאן בחדר הוא בכיר. כל הכבוד. אבל החייל הכי חשוב הוא החייל הכי זוטר. למה? בגלל השחיקה. לעמוד במחסום, לעלות לשמירה, לשבת בעמדה – אין יותר קשה מזה. גיליתי לאורך השנים שיש שלושה דברים שהכי מחזקים חייל, וגם תלמיד או ילד – הראשון, חיזוק חיובי. השני, חיזוק חיובי. והשלישי – חיזוק חיובי. תתמידו בשלושת הדברים האלה, אבל תהיו יצירתיים. לי למשל יש שיטה: אני לא נותן חיזוק חיובי רק לחייל, אלא להורים שלו. אתם יודעים מה זה לצלצל בסוף אימון לאימא של החייל ולהגיד לה: 'הוא מסור, הוא אכפתי, גידלת ילד לתפארת'? זה לוקח שתי דקות, והיא תזכור את זה עד סוף ימיה. לכל השכונה היא תספר את זה, בדרך כלל בדמעות. כשיש לי נסיעות ארוכות לצאלים, אני שומר לי שיחות כאלה לדרך, כי הן נותנות אנרגיה גם לי. אפשר לדבר שעות על מוטיבציה ולהכין הרבה מצגות פאוור-פוינט מרשימות, אבל בואו נתחיל בדבר קטן: תצלצלו כל כמה ימים להורה של מישהו ותחמיאו לו בכנות. תנסו. לא תאמינו איזה פלאים זה יחולל".
