תסתכלו רגע על כל האיחולים לראש השנה, שנשלחים כעת בלי הפסקה. אפשר להסתכל על זה בקצת ציניות, אבל תכלס, זה מרגש: עננה של אופטימיות והתחדשות חופפת עכשיו על הכל. כל שיחה, אפילו סתמית, מסתיימת כעת באיחול לבבי.
ויש כאן משהו עמוק יותר: הברכות והאיחולים שיוצאים מאיתנו בספונטניות בתקופה הזו מעידים על המנוע הפנימי שלנו, על הדנ"א היהודי. בכל שנה בראש השנה אנחנו מכריזים שהעולם הוא לא הפקר, הוא לא כאוס. יש לו מלך שברא אותו ומנהל אותו, והמלך הזה הוא טוב, והוא מוביל את העולם אל הטוב, גם בדרכים שלא תמיד מובנות לנו. מכאן מגיעה האופטימיות הנצחית של היהודים. בכל פעם שאנחנו מאחלים שנה טובה, מברכים, מתפללים, מאמינים, מקווים לטוב - אנחנו מבטאים את האמת הזו, מתחברים אל האמונה בטוב שמוביל את העולם.
אז אצטרף גם אני אל התדר המשותף הזה שלנו: תודה לכולכם על השנה הזו. שתהיה לנו, בעזרת השם, כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה.
