ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם שרי מואב (במדבר כב, כא)
בלעם יוצא לקלל את עם ישראל, ובדרך מופיע פרט קטן וחשוב. בפרשה מסופר: "ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו". בלעם קם על הבוקר ורץ בעצמו להכין את האתון. רש"י כותב על כך: "מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו". לבלעם היו בודאי עוזרים ומשרתים, ובכל זאת הוא רץ והכין לבד את האתון כדי לצאת כבר לדרך ולקלל. השנאה מקלקלת. היא משנה את כללי הטקס והנימוס, היא מניעה לפעולה.
אבל זה מזכיר פסוק אחר, דומה ושונה: "וישכם אברהם אברהם בבקר ויחבש את אתנו". בהקשר אחר, בדרך למשימה אחרת, אברהם אבינו גם מתעורר ויץ לבד להכין את החמור שלו, ועל הריצה שלו נאמר: "אהבה מקלקלת את השורה".
לא רק השנאה מריצה אותנו לפעול מהר, לזרז עניינים ולקחת על עצמנו משימות, גם האהבה, להבדיל. צריך לבדוק מה מניע אותנו, מה ממריץ אותנו לעשייה.
מתוך: הסטטוס היהודי
