"שלום סיון. אני רווק בן 37, חזרתי ממילואים והגעתי אתמול לכנסת להשתתף בכנס ראשון מסוגו, על רווקות מאוחרת.
קשה לי לתאר במילים כמה משמעותי זה היה. דיברו על רווקות ועל תקווה ואמונה, היו שם אנשי מקצוע ודמויות רוחניות, והכול - במטרה להקים בתים חדשים בישראל. הרגשתי סוף סוף שמדברים עליי. כאילו לקחו את כל המחשבות שלי בשמירות הארוכות בחודשים האחרונים, ונתנו להן מקום.
הנה, מישהו מדבר על הבדידות והכאב, וקורא לכולנו לעשות משהו. מישהו שם על השולחן את מגזר הרווקים, לא רק חיילים, אלא מכל הסוגים. זה מגזר שהוא בדרך כלל כל כך שקוף.
בכנס השתתפו גם אליהו ואבישג ליבמן, ההורים היקרים של אליקים ליבמן הי"ד, המאבטח שהציל רבים במסיבת הנובה ונרצח. הם סיפרו על הפרויקט שהם הקימו לעילוי נשמתו, פרויקט של שידוכים והיכרויות. לבנות בתים, במקום הבית שהוא לא זכה להקים.
כשיצאתי מהכנסת, ראיתי בסלולרי שיש 'סערה תקשורתית' סביב הכנס הזה. 'איך ח"כ לימור סון הר מלך מעזה לארגן כנס על רווקות בזמן מלחמה כשיש חטופים'. חשבתי שזו פרודיה, שזו בדיחה, אבל אלה באמת הכותרות שקראתי. כתבו שזה כנס של ניתוק, בעוד שאני ראיתי בעיניים חיבור.
ואז התחלפו הכותרות בכותרות אמיתיות, וכואבות יותר. שלושה נופלים בעזה, הי"ד. אני כותב כי נדמה לי שדווקא כאשר יש הרס וחורבן, כשיש חלל בעולם, צריך למלא אותו יותר.
יש הרבה ספרי תורה לזכר הנופלים, הרבה מיזמים של הנצחה, הרבה מבנים ואירועים, אבל חשוב לי שאנשים יידעו: גם לחשוב על חבר רווק שלכם ולהציע לו מישהי - זו מצווה קדושה. תנסו, דווקא היום, לעשות זאת. יכול להיות שמכל החוקים והדיונים בכנסת, הכנס הזה אתמול הוא הכי נצחי.
בתקווה לבשורות טובות לעם ישראל, וגם לי באופן אישי".
