אני מפרסמת את הרעיון הזה בכל שנה, כשמתחילים לקרוא בתורה את ספר דברים. בכל פעם מחדש מגיעות תגובות של אנשים שהיו צריכים בדיוק את המילים האלה:
ספר דברים שנתחיל לקרוא בשבת בבוקר בכל בתי הכנסת בעולם היהודי, נפתח כך:
"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל".
זה ספר שכולו דברים שאומר משה, בנאום הפרידה שלו מעם ישראל, אבל המפגש הראשון של משה רבנו עם אלוקים, נראה אחרת. משה רבנו מסרב למשימה ולא רוצה להנהיג, אומר שהוא "כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן", ומכריז:
"לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי".
מה קרה כאן? "לא איש דברים", ובסוף – "אלה הדברים". האיש שנחשב מגמגם נפרד מאיתנו בנאום ארוך, סוחף ומרתק.
חכמינו מסבירים: הזהות שלנו לא נקבעת לפי נקודת הפתיחה שלנו, אלא לפי השליחות שלנו. החסרונות הם לא סוף פסוק. משה רבנו קיבל שליחות אלוקית, קיבל תפקיד חשוב: להוביל את בני ישראל ממצרים, ללמד אותם תורה, להביא אותם לארץ ישראל. הוא הפך למנהיג, לנביא, למורה דרך.
כל אחד יכול להביט על עצמו ועל מי שסביבו במבט אופטימי ומאמין כזה. אל תגדיר את עצמך לפי מה שאמרת על עצמך פעם. אלוקים בוודאי לא מגדיר אותך כך.
