1.
שתי אלמנות מלחמת חרבות ברזל התארסו בימים אלה. שקד כוגן עומדת להתחתן עם שימי ליברמן, ומיתר אליהו עם ברוך צורי נוקד. נדמה לי שהן הראשונות. זה הכי אישי שיש, אבל שתיהן מסכימות שזה גם מאוד לאומי וציבורי. לכן הן הסכימו שאכתוב כאן.
שקד איבדה את בעלה, רס"ר במיל' דובי כוגן, לוחם יחידת שלדג, בקרב בעזה בתחילת המלחמה. הוא היה מהנדס מחונן בתעשייה האווירית, בדרך לסיום תואר שני בטכניון, שהוקפץ כבר בשמחת תורה לבארי. הם הביאו לעולם שלושה ילדים. שימי איבד את אשתו תחיה לפני כשלוש שנים. תחיה גדלה בנצרים שבגוש קטיף, הייתה אמא וגננת נערצת, ונפטרה ממחלת הסרטן אחרי מלחמה אמיצה.
בהודעה שפירסמו נכתב: "התנערי מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה. בעזרת השם, נבוא בברית הנישואים, שימי ושקד".
ושקד כוגן הוסיפה וכתבה לחברים: "מהיום שבו האחד השלם והמיוחד שלנו נשבר, אני מרגישה את דובי בתוכי ורואה אותו דרך הילדים. המנוע הכי חזק שכל הזמן דחף אותי לחיות – זה דובי. בהשגחה מיוחדת, הכרתי את שימי ליברמן מבני נצרים. אשתו היקרה תחיה ז"ל החזירה נשמתה לבורא ביום שמחת תורה לפני שלוש שנים, לאחר שלחמה במחלת הסרטן ולא ויתרה לרגע, בגבורה יוצאת דופן. יש להם ארבעה ילדים מתוקים. אנחנו מאחדים לבבות שבורים. בוחרים בחיים".
הזוג יתחתן בקרוב באופקים. היה להם חשוב להינשא בעוטף ולהביא לשם חיים וחיזוק. הם יגורו בבני נצרים באותו בית שתחיה תיכננה ושימי בנה והגשים לאחר מותה.
וממש באותו שבוע, מיתר אליהו, אלמנתו של רס"ר במיל' ידידיה אליהו שנפל בקרב בעזה, התארסה עם ברוך צורי נוקד מחברון. הם בחרו להודיע על כך במילים דומות: "התנערי מעפר קומי, כי כבר זרח האור. תודה רבה לך ה' יתברך. שמחים ומתרגשים להודיע לעולם שהתארסנו".
ברוך הוא רווק בן 30, למיתר בת ה־26 ולידידיה נולדו שלושה ילדים. כפיר, אבא של מיתר, סיפר: "אנחנו מאוד גאים ושמחים בהחלטה של מיתר, שאיפשרה לעצמה להתאהב שוב ולפתוח פרק חדש בחיים, עם כל הקושי העצום ואחרי האהבה הגדולה שהייתה לה ויש לה לידידיה. הם אפילו ממשיכים לבנות את הבית שידידיה תיכנן, ופתחנו בימים אלה פרויקט גיוס המונים, כדי לעזור להם למען עתידם. שמחנו מאוד שהם הלכו לקבל את ברכת הדרך מההורים של ידידיה, הרב יורם וזיוה אליהו המדהימים".
זו לא סתם ברכת הדרך. הרבנית זיוה אליהו, אמא של ידידיה הי"ד, דיברה איתי מהדרך לאירוסים וסיפרה: "זה מורכב ולא פשוט לנו, אבל אנחנו מנסים להשליט את המוח על הלב. מהרגע שבו ידידיה נהרג אמרתי למיתר, את צעירה, החיים לפנייך, את לא תהיי כבולה רק למה שקרה. בכל הדלקת נרות ובכל הזדמנות התפללתי עליה, שתצליח להיבנות. ביקשתי מידידיה שישלח לה מלמעלה כוחות וכיוון. אנחנו רוצים שלנכדים שלנו יהיה 'אבא' טוב שימשיך את הדרך. זה לא על חשבון הידיעה מי האבא שלהם. הם יגדלו ויידעו איזה אבא צדיק וקדוש היה להם, אבל הם צריכים בית, יציבות. זה מורכב לה, זה מורכב לחתן החדש, ולנו אישית קשה להכיל את הכל, כי זו עוד איזושהי פרידה מידידיה. אבל אנחנו יודעים שזה הדבר הכי נכון. שזה מה שידידיה היה רוצה. כל המשפחה שלנו נוסעת כעת להיות איתה באירוסים".
והן מקבלות חיזוק עצום. שתי המשפחות ביקשו להודות לכל מי ששמח איתן השבוע. אחרי שאלפים היו איתן באבל, יש תחושה שעכשיו רוצים להקיף אותן גם בעת שמחה. שתיהן ביקשו להדגיש שאין פה קריאה לאחרות לנהוג כמותן, "כל אחת עוברת מסע שונה. חשוב בעיקר שהסביבה תהיה תומכת לאורך כל הדרך".
מזל טוב, לכל המעגלים. שכל עם ישראל יזכה, כמו שכתבתם, להתנער מהעפר ולקום.
2.
לשבת הנוכחית יש שם: "שבת זכור". בתי הכנסת יהיו מלאים במיוחד בשבת בבוקר, כי זו מצווה לבוא ולשמוע את הקריאה השנתית הזו בתורה: "זכור את אשר עשה לך עמלק".
הנה כמה מחשבות על עמלק תשפ"ה:
קודם כל, זוהי תזכורת שנתית לקיומו של רוע מוחלט. נדמה לי שרוב הישראלים והיהודים התפכחו כבר מזמן, אבל חשוב לזכור ולהזכיר לעצמנו ולעולם: יש טוב ויש רע, יש אמת ויש שקר, אי־אפשר להכיל נרטיבים סותרים ולא תמיד יש "שני צדדים".
כשיש טרור, רצח ואלימות - צריך להשמיד אותם. "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח". לא לממן אותם ולחשוב שהם מורתעים. להבין שהם לא חושבים בכללים שלנו. זה לקח שגם אירופה לומדת בימים אלה.
ומיהו עמלק? אנחנו קוראים את הפסוקים האלה בכל שנה בשבת שלפני פורים, החג שבו המן, שהיה צאצא של עמלק, ניסה להשמיד אותנו. כי עמלק לא שייך להיסטוריה.
הרוע המוחלט עדיין לא נעלם. פעם עמלק, פעם המן, פעם היטלר, פעם סינוואר. לכן מבקשים שנזכור, שנהיה דרוכים, שלא נתאהב בקונספציה נוחה ואז נופתע.
הפסוקים מזהירים אותנו שדווקא אחרי שנתיישב בארץ ונרגיש בטוחים ושלווים, אנחנו עלולים לשכוח את המסר הזה. המריבות בינינו עסיסיות יותר, זמינות יותר, אבל התורה מבקשת שנזכור מי האויב האמיתי שצריך להשמיד.
לא משנה מי היריב האידיאולוגי שלך, הוא לא עמלק. תבדיל בין עיקר לטפל, בין מחלוקת בין אחים לבין שטן רצחני. תשקיע את האנרגיה והפוקוס באויב האמיתי.
ומתי עמלק מגיע? התורה מתארת את התזמון שבו האויב תוקף. "וַיְהִי בְּנָסְעָם מֵרְפִידִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל".
כשאנחנו כבויים ומיואשים, בלי זהות וכיוון. במובן הזה כל פעולה אקטיבית של שמחה, בנייה ואמונה, היא חלק מהניצחון על הרוע המוחלט.
שבת שלום.
הסטטוס היהודי:
"מגילת אסתר מלמדת אותנו שכל העלילות והפיתולים מובילים בסוף לטובה ולברכה. כל אדם צריך לשבת ולחשוב מהי 'מגילת אסתר' שלו. איך כל האירועים בחייו מתחברים בסוף לתכלית אחת. צריך פשוט להסתכל על המציאות ולחשוף את הטוב הנסתר שלה" (הרב מנחם ברוד)
