בפרשת השבוע מופיע משפט מפורסם של אברהם אבינו:
"רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה - וַהֲרָגוּנִי".
הוא אומר באופן ישיר וגלוי שהוא מפחד שהמקומיים, אנשים בלי יראת אלוקים, פשוט יהרגו אותו.
כל חברה אנושית מתבססת על כללי מוסר בסיסיים שקבעה לעצמה. אבל האם הכללים האלה יעמדו גם בניסיונות גדולים, בפיתויים חזקים של מעמד חברתי, שליטה, כוח וכסף? ההיסטוריה והניסיון האישי מלמדים אותנו פעם אחר פעם שהתשובה היא שלילית. כשהמוסר תלוי רק בנו, בבני האדם, הוא שברירי.
בני האדם עלולים לשנות את הכללים ואת ההגדרות למה שטוב ורע, אסור ומותר, לפי מה שמתאים או מתחשק להם באותו הרגע.
ואם יתאפשר להם ואף אחד לא יידע או יעניש אותם - הם יעשו גם מעשים חמורים מאוד, כמו להרוג את אברהם כדי לקחת את אשתו.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק קורא למוסר האנושי המוגבל שלנו "מוסר רפוי". כדי לבנות חברה שתחזחק מעמד מבחינה ערכית, הוא כותב שצריך מוסר אלוקי. יראת אלוקים. לחשוב מה אלוקים חושב על מעשינו, ולא רק מה נראה לי או מה יגידו. מי שיש לו יראת אלוקים, לא יכופף את הכללים לפי מה שמתאים לו, הוא יודע שיש עין רואה ואוזן שומעת. הוא יודע שיש אמת מוחלטת. הוא מחוייב למערכת כללים נצחית שלא תלויה רק בו ובזווית הראיה המצומצמת שלו.
זה מה שאברהם אבינו מתחיל ללמד אותנו בפרשה. זה מה שכל אחד מאיתנו צריך ללמוד עד היום.
שנזכה ליראת אלוקים אמיתית.
