אנחנו בסיומו של שבוע מאתגר, שהיו בו גם בשורות קשות על חיילים ואזרחים שנפלו, הי"ד. מה עושים כשאנחנו מרגישים כבויים? מה יכול לתת לנו כוחות בתקופות כאלה?
פרשת השבוע, פרשת "צו", מתארת את הקרבת הקורבנות. בבית המקדש היו שני מזבחות ששימשו לעבודת הקודש: המזבח הפנימי, שנמצא בתוך המקדש, והמזבח החיצוני, שהיה ממוקם בחצר, בחוץ. ומהו סדר ההדלקה? קודם כל מדליקים אש במזבח החיצוני, ורק אז מעבירים ממנה אל המזבח הפנימי ומדליקים אותו.
חני וינרוט ז"ל כתבה על כך הסבר נפלא: עבודת המקדש מקבילה לעבודה הרוחנית האישית שלנו. גם אצלנו, לפעמים, האש הפנימית כבויה. אנחנו מרגישים חרדה, תסכול וכאב. איך מדליקים מחדש את האש הזו? התשובה מפתיעה: מבעירים אש בחוץ. נותנים מעצמנו החוצה, למישהו אחר. חושבים על הזולת. וכשאדם יוצא מעצמו ופועל למען האחר, הוא מדליק גם את נשמתו פנימה.
מוזמנים להסתכל מסביב, לחפש מי צריך שידליקו אצלו אש קטנה של סיוע וחיזוק.
ויהיו הדברים לעילוי נשמתם, וגם לעילוי נשמותינו, פה בעולם הזה.
שבת שלום, בשורות טובות.
