נתן שלנגר הוא בן 14. אבא שלו, הרב אלי שלנגר הי"ד, היה שליח חב"ד מסור ופעיל, ונרצח לפני כמעט שנה בפיגוע בחוף בונדי באוסטרליה, תוך כדי הדלקת נרות חנוכה לקהילה היהודית.
השבוע נתן דיבר בכנס השליחים העולמי של חב"ד בניו יורק. הוא חיבר בין הפרשה, לפיגוע, לחיים של כל אחד מאיתנו. הנה המילים שלו:
"כשאבא פגש מישהו לראשונה, הוא היה מברך אותו בשלום כאילו זה חבר ותיק. אבל כעבור כמה דקות, כשהוא נפרד ממנו, הם כבר באמת היו חברים ותיקים. כזה הוא היה.
אני זוכר שאבא לקח אותי איתו לחלק מצות לפני פסח, בית אחרי בית. הייתי בן 10. ראיתי שהיו בתים בלי מזוזה, והחלטתי לשנות את זה. גייסתי כסף, ואז ביחד עם אבא קבענו 120 מזוזות חדשות על דלתות של בתים יהודיים. אני זוכר שבסוף המבצע הזה, אבא אמר עליי שאני לא רק בן של שליח, אני שליח בעצמי. באותו זמן לא בדיוק הבנתי מה הוא אומר. אבא, עכשיו אני חושב שאני מבין.
פרשת השבוע מספרת על הבארות בארץ ישראל. אחרי שאברהם נפטר, הפלישתים סתמו את הבארות שהוא חפר. אז יצחק חפר שוב, והתורה אומרת דבר מרתק: יצחק נותן לבארות את אותם שמות שאברהם נתן. למה זה משנה? יצחק היה יכול לתת שמות חדשים. אבל לא, הוא רצה להמשיך את מה שאביו התחיל. הוא שמר את אותם שמות. אני חושב שיש כאן מסר לכולנו. לכל אחד יש שליחות מיוחדת, אבל אנחנו ממשיכים את העבודה של הדורות הקודמים. זה מה שאבא לימד אותי.
תורת החסידות מלמדת אותנו דבר חשוב על חפירת בארות. כשאתה חופר באר, המים כבר שם. אתה לא יוצר מים. אתה רק צריך לחפור עד שתגיע אליהם. הם מחכים. וזה מה ששליח של חב"ד עושה. המים הם החיים, הם הנשמה שלנו. כל אחד שאנחנו פוגשים יש נשמה בתוכו, לפעמים קל לראות אותה, ולפעמים צריך לחפור עמוק יותר, אבל הנשמה תמיד שם. העבודה שלנו היא לעזור להוציא אותה החוצה. זה מה שאבא ואני עשינו כשחילקנו מצות וכשקבענו מזוזות. זה מה שאתם השליחים עושים בכל העולם, בכל יום זה מה שתעשו גם כשתדליקו חנוכיות גדולות בחנוכה מול מאות אלפי אנשים. אתם תעזרו לנשמה שבפנים לצאת.
אבא שלי הקדיש את חייו לחפירת בארות, ולפעמים, כמו בפרשה, יש אויבים שמנסים לסתום אותן. בחנוכה האחרון על החוף בבונדי באוסטרליה, הם ניסו להפסיק את משימת חייו של אבא. אני זוכר שהוא תמיד אמר: 'כשתוקפים אותנו – תהיו יותר יהודים בפומבי, תביאו יותר יהדות לעולם'. הם לא יכולים לעצור את השליחות הזו לעולם, כי הבארות האלה עוד שם, ויש עוד כל כך הרבה יהודים שמחכים לנו. זה מה שיצחק עשה אחרי שאברהם נפטר. הוא לא התייאש. הוא הלך וחפר את הבארות שוב. וזה מה שגם אני רוצה לעשות. זה מה שאני לוקח מהפרשה, זה מה שאני לוקח מאבא. אברהם חפר, יצחק חפר שוב, ואנחנו נמשיך לחפור, עד לגאולה השלמה. אבא, אני אמשיך לחפור, בשמך".
ואז 7,000 איש נעמדו על הרגליים באולם בניו יורק ומחאו לו כפיים.
שנמשיך לחפור בארות, עד למים המתוקים. שבת שלום.