יעקב אבינו יוצא בפרשת השבוע לראשונה מהסביבה הביתית אל העולם הגדול שבחוץ. הוא בורח מאחיו הרשע עשיו, יוצא לחפש כלה, הולך לעבוד שנים רבות אצל לבן, להקים בית ולגדל ילדים, אבל הפרשה מספרת שלפני הכל, כשיעקב אבינו יוצא לדרך - הוא חולם.
בחלום הוא רואה את סולם יעקב המפורסם: סולם שניצב ארצה, אבל ראשו מגיע השמימה. השמיים, הערכים הגדולים, הרוחניים, מחוברים לארץ, לעשייה בעולם הזה. יעקב שומע הבטחות נפלאות על עתידו ועל עתיד האומה שהוא נועד להקים, כלומר עלינו. אלוקים איתנו, בכל העליות וגם בכל הירידות. שומר ומשגיח, תמיד. איזו בשורה.
כשיעקב אבינו מתעורר, התורה אומרת: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ". ורש"י מסביר: "כיוון שיעקב נתבשר בשורה טובה – נשא ליבו את רגליו, ונעשה קל ללכת". איזה ביטוי יפה. הלב נושא את הרגליים.
כי כשיש לאדם חלום, חזון, יעד, כיוון שאליו הוא הולך, הנפש משפיעה על הגוף והוא מקבל כוחות מיוחדים להמשיך בדרך.
בכל יציאה לדרך, כדאי שיהיה חלום, חיבור לאלוקים, משמעות. כשיש לנו תכלית כזו - אנחנו מקבלים גם כוחות גדולים לעשייה.