סיימנו. שתי הפרשות שקוראים בשבת בתורה – "בהר" ו"בחוקותיי" הן האחרונות בספר ויקרא.
אז מה עברנו ביחד בספר הזה? עשר פרשות, עם 859 פסוקים. עסקנו בהקמת המשכן, המרכז הרוחני של העם במדבר, ובדיני הקורבנות. וגם בחקלאות ובשוק העבודה, בלשון הרע וברכילות, במוות ובלידה, בשבתות ובחגים, בזוגיות ובחינוך ועוד ועוד.
חלק מהדברים רלוונטיים ובוערים ("ואהבת לרעך כמוך", הלב של ספר ויקרא) וחלק נראים מרוחקים, עד שקשה לתפוס אותם. נתקלנו שוב ושוב במילה שלפעמים די מאתגר להסביר אותה בשנת 2026 – קדושה. ספר ויקרא מציג עולם שיש בו קדוש ויש גם טמא, יש טוב ורע, יש אסור ומותר. ספר של גבולות, ספר של חוקים ועשייה.
זה לא ספר קל. הסופר היהודי-אמריקאי הרמן ווק, שזכה בפרס פוליצר, כתב פעם שאם היו הופכים את התנ"ך לספר קריאה עם עלילה, היו מותירים בחוץ את ויקרא.
נכון, יותר מרתק לקרוא את ספר בראשית, עם סיפורי האבות, או את ספר שמות, על יציאת מצרים. ספר ויקרא הוא מאתגר. בדיוק לכן הוא עדות לנאמנות, לקשר, לחיבור. בשבת בבוקר, בכל רחבי העולם, יסיימו אותו כדי להמשיך אל ספר במדבר. נהוג להכריז בסיומו של ספר שלוש מילים של חיזוק: "חזק, חזק ונתחזק".
אמן. שבת שלום.
