את החג והשבת עשינו בבית חב"ד בבנגקוק, בירת תאילנד. 48 שעות של שיעור רצוף מהשליחים כאן, הרב נחמיה ונחמי וילהלם:
תפילות יפות, עם כל סוגי המשתתפים והכיפות.
דברי תורה על היעדים הגדולים שעוד יש לעם שלנו, ועל המשמעות של יציאה מעבדות לחירות בימינו, בחג החירות.
ובין לבין, שירים מהשירון המפורסם של בית חב"ד בנגקוק. כל אורח בוחר איזה שיר חסידי או ישראלי ישירו עכשיו, כשהמסר של כולם אופטימי ומחבר ומלא אמונה.
סעודות שבת וחג שנמשכו פעמיים עד שתיים בלילה (!), אחרי שכל אחד סיפר על עצמו: גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, מישראל, מארצות הברית, מאירופה ובעצם מכל העולם. חלקם זוכים לראשונה לראות מהי סעודת שבת ואומרים שהם לא מבינים איך לא חוו זאת קודם.
ואתמול בערב, סעודת פרידה מרגשת מהחג, עם ניגונים חסידיים עתיקים וקדושים, כשמהחלון נשקפים רחובות בנגקוק הסואנים והמלוכלכים.
ביומיים האחרונים קיבלנו כאן תזכורת נפלאה לכך שאנחנו רקמה אנושית אחת. בצאת החג, לצערנו, קיבלנו תזכורת שלילית לכך: פיגוע בבית חב"ד בסאן דייגו.
וכך אמר לנו הבוקר בתום תפילת שחרית הרב נחמיה וילהלם: "אני בטוח שגם שם הייתה אותה רוח של אחדות ושמחה כמו שהייתה כאן בחג, עד שהרוצח נכנס לבניין. הרבי מלובביץ' תמיד אמר שחושך מגרשים באור. אין לי ספק שהמשך הפצת האור הוא הדרך להתגבר על החושך גם הפעם".
