בזוגיות, בהורות, וכמובן בתקשורת – כמה קשה להפריד בין עובדות לדעות. להבדיל בין התיאור הנקי של "מה באמת קרה" לבין ההצמדה האוטומטית שלנו של "מה אני חושב ומרגיש לגבי זה". זו משימה גדולה, לבודד את המעשה היחיד של האדם שמולי, ולא להוסיף לו פרשנות וקונספירציות. זו גם משימה גדולה לכתב-חדשות להיות רק כתב, ולא פרשן שמחנך את הציבור.
בסיפור המרגלים שמופיע בפרשת השבוע אנחנו נחשפים לסכנה הזו, של ערבוב עובדות ודעות: המרגלים נשלחים לארץ ישראל כדי לתת דו"ח מודיעיני. לספק עובדות. אבל הם חוזרים עם תחושות אישיות ולא רק עם אינפורמציה. הם מוסיפים לפרטים הטכניים פרשנות מרירה, פסימית, וממלאים את העם בייאוש לקראת המסע לארץ. הם מתבלבלים בתפקיד, וגורמים לאסון. הרב יצחק עראמה כתב בספרד לפני 600 שנה שהם
"הוציאו עצמם מכלל מרגלים, ונכנסו בכלל יועצים, ולזאת הסיבה חטאו מאוד".
זו תזכורת תמידית לכל מי שקורא את הדברים לנסות עד כמה שניתן לנטרל, להפריד, לראות דברים נכון יותר.