בימים אלה, בקיבוץ בארי שהיה לסמל, הורסים את הבתים שנפגעו ב-7.10. בידקו אם שמעתם את המסרים שנאמרו שם:
נתחיל באלי שרעבי. הוא הגיע לראות את המקום שבו נרצחו אשתו ליאן ובנותיו נויה ויהל. "היה לי חשוב לבוא", אמר כשהחלו ההריסות. "אנחנו העם היהודי, יש לנו DNA מאוד מיוחד, של לבנות מחדש. אני חושב שדווקא כדי לכבד את הנופלים, אני צריך להתקדם, לבנות חיים של עשייה ומשמעות". ולצד המילים הגדולות, החברים של אלי מהקיבוץ אפילו הביאו כמה בקבוקי בירה, שנפתחו במעמד הזה.
לא רחוק משם, נהרס סופית ביתה של רחל פריקר. "מיליון רגשות מעורבבים", אמרה. "12 וחצי שעות המחבלים היו בתוך הבית הזה, איתי".
פריקר הגיעה למעמד עם רבנים וחברים. "בירכתי ברכת 'הגומל', אמרתי 'מזמור לתודה' וגם הרמנו כוסית. על הבית שהיה, ועל הבית שעוד ייבנה. לא מזמן רב אחד ביקש ממני לקחת אפר מתוך הבית שלי, לקראת החתונה של בנו. יש מנהג כזה, לשים אפר על ראש החתן. הוא נכנס פנימה לקחת אפר, וראה שועל. למי שמכיר, יש סיפור ידוע על רבי עקיבא שראה שועל יוצא מתוך בית המקדש החרב, ואמר שזה סימן שהמקום עוד ייבנה. זה היה סימן גם בשבילי".
אחרי הטקס פריקר חזרה לקראווילה שלה בחצרים, "עם תחושה של שלווה, של סגירת מעגל. אני מנהלת גם את בית הכנסת של בארי, ובקרוב אנחנו בונים גם בית כנסת חדש וגדול בבארי, במרכז הקיבוץ".
אבידע בכר ניהל את החקלאות של בארי. באותו בוקר איבד את רעייתו דנה, בנו כרמל, וגם את רגלו. "זה היה בית של חיים", אמר מול הטרקטור שהרס את ביתו, לפני כמה ימים. "אתה מכיר אישה, בונה משפחה, בונה חיים, ובשנייה אחת הכל נחרב לך. אבל כשמסתכלים על הדברים מלמעלה אתה אומר לעצמך: חובה להקים שוב חיים ומשפחה".
מאז ה-7.10 אבידע נושא איתו לכל מקום את מה שהוא מכנה "מגבת הבכי". הוא השתמש בה לא מעט במעמד הזה, בעיקר כשחבריו שרו איתו את "שיר למעלות", רגע לפני שההרס התחיל. הוא ביקש להעביר מסר ביטחוני תקיף כלפי חוץ ("התפכחתי. עזה צריכה לעבור מן העולם") וגם מסר של אחדות כלפי פנים ("הכרתי לראשונה את העם שלי, ואני נפעם מהעוצמות").
אלי, רחל, אבידע, תודה על המילים האלה, שגם הן בונות לא מעט.
שבת שלום.
