גם האשכנזים כבר אומרים סליחות, ובתוך כל מעמדי הסליחות בכל העולם - זה נחשב לרגע שיא: י"ג (13) מידות של רחמים.
אנשים אומרים, מתפללים, צועקים, שרים, מכריזים שוב ושוב את המילים האלה, שמתארות את דרכי ההנהגה של אלוקים בעולם. איך הוא מרחם ונותן הזדמנות נוספת למי שחטא, איך הוא עושה איתנו חסדים. אלה מילים שנאמרו לראשונה אחרי חטא העגל, כשהתחרטנו על החטא וזכינו למחילה:
"ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה".
אבל פרשנינו מסבירים דבר עקרוני. המטרה היא לא רק להכריז עד כמה אלוקים רחום וחנון, עד כמה הוא מוחל וסולח. הסוד הוא לחיות זאת כך בעצמנו. "מה הוא רחום – אף אתה רחום", אומרים חכמינו. אלוקים מלמד אותנו להיות כמוהו, לעשות חסד, להיות סבלניים.
ויש פה עוד קומה: כמו שהאדם שופט איש אחר כאן למטה בעולם הזה – כך ישפטו אותו למעלה. כמו שהאדם מתנהג, כך אלוקים מתנהג איתו.
כלומר, בימים אלה של סליחות, לקראת ראש השנה ויום כיפור, עלינו לא רק לומר את י"ג המידות של רחמים, אלא לנסות לדבוק בהן בעצמנו.
שנזכה.
