כ-200 שנה לפני הטרגדיה הנוכחית שבכותרות, כתב הרב ישראל איסר איסרלין מילים חשובות, לקח לכל אחד מאיתנו לפרשיות עתידיות: להפסיק עוולות. אם אנחנו יודעים על מפקד, בוס, רב, הורה, בעל סמכות או כל אדם שפוגע במישהו – זו אחריותנו לפעול. אנחנו עוסקים רבות באיסור לשון הרע, בכמה חשוב לדבר יפה ולא לפגוע, אבל חובה להדגיש מגיל צעיר: כשקורה משהו רע – זה לא "לשון הרע" לספר זאת. חובה לדבר, לדווח, להתלונן, לצעוק. הנה המילים העתיקות והרלבנטיות:
"כל ספרי המוסר הרעישו את העולם על עוון לשון הרע, ואנוכי מרעיש העולם להיפוך עוון גדול מזה, וגם הוא מצוי יותר, והוא: מניעת עצמו מלדבר במקום הנצרך להציל העשוק מיד עושק. דרך משל: במי שראה באחד שהוא אורב על חברו בעורמה על הדרך במדבר להורגו, או שראה חותר מחתרת בלילה בביתו או בחנותו, הייתכן שיימנע מלהודיע לחברו שייזהר ממנו, משום איסור לשון הרע? הלוא עוונו גדול מנשוא, שעובר על 'לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ'. והכלל בזה, שהדבר מסור ללב: אם כוונתו לרעת האחד – הוא לשון הרע. אבל אם כוונתו לטובת השני להצילו ולשומרו – הוא מצווה רבה. וכמה פעמים אנו רואים תקלת חברינו וכובשים פנינו באומרנו: מה לנו להיכנס בדבר אשר אינו נוגע לנו?".
שבת שלום.
