בחלק היומי הקצר (חמישה פסוקים בסך הכול) המילה "עמית" חוזרת ארבע פעמים והמילה "אח" מופיעה פעם אחת.
"וכי תמכרו ממכר לעמיתך"... "תקנה מאת עמיתך"... ולא תונו איש את עמיתו"... "אל תונו איש את אחיו"
הפסוקים עצמם אומרים לנו לא לתחמן ולא לקמבן לפני שנת היובל (שבה החובות מתאפסים). אבל המילים שבהן התורה משתמשת אומרות את זה גם בין השורות. כי יש פה מצד אחד הוראות ביחס ליחסי מסחר, של מכירה וקנייה, ומצד שני תזכורת - אתם עמיתים. אחים.
