בשבת קראנו את פרשת קורח. זו פרשה על מחלוקת, מריבה, קנאה. קורח יצא נגד המנהיגות של משה רבנו ואהרון הכהן, וסחף את אנשיו לתוצאה טרגית. האדמה בלעה אותם.
השבוע שמעתי הגדרה יפה: לקורח הייתה קודם כל מחלוקת עם עצמו.
חכמינו מסבירים: יש "מחלוקת לשם שמיים", מחלוקת שחשוב לנהל,
אבל יש "מחלוקת שאינה לשם שמיים". מריבה מיותרת כמו של קורח - שיש בה אגו, תאווה, כבוד, אינטרסים.
בעומק, המריבה של קורח מתחילה במריבה של אדם עם עצמו:
כשלא טוב לו, כשהוא לא מחובר, כשהוא לא מוצא את מקומו ושליחותו.
פרשנינו מסבירים שאשתו לא הייתה מרוצה, והיא "טפטפה" לאוזניו רעל: מגיע לך יותר, תהיה כמו משה ואהרון, אתה לא מוערך מספיק.
כל אחד מוזמן להסתכל על עצמו, וסביבו. בזוגיות, במקום העבודה, עם חברים - צריך קודם כל לשים לב שאנחנו לא במחלוקת עם עצמנו, ולכן מתחילים מחלוקות בחוץ.
שבוע טוב!
