נתן שרנסקי רוצה שתדעו

נתן שרנסקי פנה אליי הערב. דיברנו בשעה שהוא עשה את דרכו לפרדס חנה, להלוויה של הלל בוטמן, בן 87.
"הלל היה הראשון. לפני כולנו", אמר לי. "כבר ב-1966, שנה לפני מלחמת ששת הימים, הוא ייסד את ארגון הנוער הציוני של לנינגרד. מי חשב אז על ציונות, לפני 1967, זה היה נדיר ביותר. הוא הקים מחתרת, לימד עברית וספרות ויהדות, הקים 'אולפנים' סודיים שבהם הצעירים נפגשו וניסה לזעוק החוצה את צעקתה של יהדות רוסיה שרוצה לצאת הביתה, לישראל. עשרות אנשים ואז מאות אנשים ואז אלפים נסחפו. אחר כך הוא היה ממארגני 'מבצע חתונה', הניסיון הנועז לחטוף מטוס ולצאת לחירות. בהמשך, ישבתי בתא הכלא הסמוך אליו. היינו מדברים דרך האסלה. הוא לימד אותי איך להיות אסיר והיה מעביר לי פתקים במסתרים. אני זוכר שאחת הבנות שלו נולדה כשהוא היה במאסר, וקראו לה 'גאולה', בתקווה לגאולה. כשהוא השתחרר, יחד עם שותפו לתא אסיר-ציון הרב יוסף מנדלביץ', הם העבירו לי את השרביט במובן מסוים, אבל למעשה, אם לחשוב בגדול – הוא העביר את השרביט לכל הדור שלנו, ואז לדור של יולי אדלשטיין, ולכל התנועה האדירה של יהדות רוסיה.
הניצוץ הראשון של יהדות הדממה, עוד לפני מלחמת ששת הימים – זה הוא. אני חושב שאנחנו לא מספיק מכירים את הדמויות האלה, והערב כשהוא נפטר, חשוב לי שיידעו עליו".