אתמול ביקשתי בחנות בניו-יורק מיץ תפוזים סחוט קטן. המוכר נתן לי כוס עצומה מלאה במיץ. "ביקשתי קטן", אמרתי כדי לתקן את הטעות, אבל הוא הצביע על עוד שתי כוסות יותר גדולות שעמדו שם: "מה שקיבלת זה קטן. הנה, יש גם מדיום, וזה – גדול!". עוד לא התרגלתי לכך שהכול פה בענק.
האתגר האמיתי שספר דברים מזהיר מפניו הוא חיים בחברת שפע, חברה שבה יש הכול, ובגדול. פעם אחר פעם משה רבנו מתריע לא מפני מחסור אלא מפני עושר, לא מסכנת הרעב אלא מסכנת השובע. בעצם, אחרי שנים של נדודים במדבר, ספר דברים מכין אותנו לאתגר של ימינו: חיים בחברה שיש בה, ולא בחברה שאין בה. אבות אבותינו התמודדו עם עבדות ורעב ורדיפות וגירושים, אבל מה עושים אחר כך, כשנכנסים לארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש? לא סתם הפרשה מדגישה שוב ושוב: זכור, אל תשכח, הישמר לך פן תשכח, אל תשמין ותבעט במסורת שהתקדשה בדמעות ובדם. נכון, כל הדורות שמעלינו הפגינו מסירות נפש, דבקות והתלהבות בתנאים קשים. אבל אסור לנו לזלזל באתגר המורכב שלנו: זוהי מסירות נפש להצליח להמשיך את דרכם – גם בתנאים קלים ונוחים.
