האם אנחנו יודעים לשים גבול? האם יש לנו את האומץ לומר "לא"?
אנחנו רגילים לדבר על הכנסת האורחים של אברהם אבינו בפרשת השבוע. כבר אלפי שנים, לומדים על האוהל שהיה פתוח לכל אורח, על הריצה שלו אחרי שלושה אנשים זרים רק כדי לתת להם לאכול ולשתות.
כל זה נכון וחשוב, אבל אל תפספסו פרט קטן ומשמעותי: אברהם אבינו מבקש שהאורחים ירחצו את רגליהם בכניסה לאוהל. רש"י מסביר שאברהם אבינו חשב שהם עובדי עבודה זרה שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס בשום פנים ואופן עבודת אלילים לתוך ביתו.
יש פה מסר עצום על איזון: מצד אחד קירוב, מצד שני ריחוק. מצד אחד - נתינה, אכפתיות, הכלה, אהבה ופתיחות לעולם. מצד שני - אברהם אבינו לא מתבלבל, מציב גבולות ברורים ונחרצים, יודע מתי להתרחק וממה להיזהר, כדי שתרבות של עבודה זרה לא תיכנס חלילה לאוהל הקדוש שלו ושל שרה אמנו.
אברהם אבינו מלמד אותנו השבוע שיחד עם העשיה החיובית, העזרה, הנתינה והקבלה - צריכים להיות גבולות, צריכה להיות אבחנה. מה מתאים ושייך, ומה אנחנו לא מוכנים לקבל. כל אחד מוזמן לחשוב איפה הגבולות שלו. את מה הוא לא יכניס לבית, ללב ולראש.
