אתמול ראיתי משפחה שלמה עוצרת, באמצע טיול בטבע, ומברכת ביחד את ברכת המזון. מודה לאלוקים על האוכל, מחברת אותו למקור שלו. "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ" – זה המקור למצוות ברכת המזון, והוא מופיע בפרשת השבוע. על פי ההלכה, למאכלים השונים (וְאָכַלְתָּ), יש ברכות שונות שצריך לברך לפני ואחרי כל אכילה (וּבֵרַכְתָּ). הנה הסבר יפה על המצווה הזו, שכתב הרב אהרוני ברנשטיין:
"אם נקשיב לסיפור שהאוכל מספר לנו, נשמע הרבה מאוד. אלוקים נוכח בכל מקום, גם בתוך הצלחת.
על המראות, הטעמים והריחות אנו מודים בברכה שלפני האכילה, כשהצלחת הצבעונית לפנינו והבטן מקרקרת. העצירה כדי להודות על האוכל בברכה שלפני, מעניקה לנו כוח של גבורה. התגברות. איפוק.
ולאחר האוכל, כשאנחנו רוצים כבר למהר הלאה, אנחנו שוב עוצרים כדי לברך את ברכת המזון, להודות על האנרגיה שקיבלנו להמשך היום. אנחנו לומדים להתבונן לאחור, להוקיר ולהודות על הטובה.
ברכת המזון מלמדת אותנו שדחיית סיפוקים – נותנת סיפוק.
היא מתייחסת אל המזון כגשר שמחבר בין אלוקים לבינינו, והופכת את האכילה לחוויה עמוקה בהרבה מסתם תדלוק. מוזמנים לנסות".
