הערב – יום פטירתו של ה"נתיבות שלום", הרב שלום נח ברזובסקי, שמכונה כך על שם ספרו. מרגש לראות איך הוא מוצא בימים האלה, ערב תשעה באב, המון תקווה ומסר לכולנו. נלמד קצת מתוך הספר "נתיבות שלום":
*"בתשעה באב - אנחנו לא מתאבלים על מה שהיה ואיננו, שכן עם ישראל אינו רק שומר זיכרונות עבר, אם הם לא קשורים להווה ולעתיד. משמעות האבלות היא אי ההשלמה עם ההווה, עם המצב הנוכחי".*
כלומר - האבלות היא לא רק דכדוך וגעגוע, היא אמירה שאנחנו לא משלימים עם המצב ורוצים לתקן, רוצים גאולה, רוצים מציאות מושלמת. האבל הוא ההיפך המוחלט מאדישות, משכחה, מהשלמה עם המציאות. וכאן הוא ממשיך אל הדרך שבה מבטאים צער. גם כשמצטערים – על כל דבר בחיים – חשוב לשים לב:
"יש שני סוגי בכי – של ייאוש ושבירה ושל תקווה. הבכי שלנו על החורבן הוא בכי של תקווה, געגוע, לא על שחלף - אלא על שיהיה".
ומה עם כל אחד ואחת באופן אישי? "כמו העם, גם היחיד נמצא לפעמים בחושך, באפילה. אבל כמו העם, גם היחיד צריך להמשיך להאמין בגאולה".
כלומר, זה לא רק סיפור לאומי. כל אחד שחש חורבן, אתגר, שבר, יכול לקבל כוחות מדרך ההתמודדות של האומה עם המשברים שלה. והוא מסיים במשפט נוקב, שכדאי לזכור כשאנחנו רוצים להשתפר ולצמוח מבחינה רוחנית:
"הדבר הגרוע ביותר הוא שהאדם משלים עם מצבו!".
שנזכה לא להשלים עם מצבנו, האישי והלאומי, ולתקן. לזכרו.
