יש חוזה שכירות על הארץ הזו. פרשת "עקב" שנקרא השבת מתחילה בהצהרה ברורה: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם – וְשָׁמַר ה' אֱלֹוקיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".
אחר כך מגיעות עוד הבטחות נפלאות של ביטחון ושלום, של עוצמה ושגשוג, של שיאים בתחום הרוחני והגשמי. אבל הכול יקרה – רק אם נשמע ונשמור.
ברוכים הבאים לארץ ישראל, נא להתנהג בהתאם. יש כללי התנהגות במקום הזה. יש תורה ומצוות.
בעצם, כל ספר דברים, שהוא כולו צוואה אחת ארוכה של משה רבנו, הוא הפצרה כזו: אני לא אזכה להיכנס לארץ, הוא אומר לנו. אבל אתם תזכו – אז אל תשכחו את כל מה שלימדתי אתכם. את יציאת מצרים, את מתן תורה, את העובדה שאתם לא רק מקבלים מקלט פיזי, אלא מקום ליישם בו את כל הערכים האלה שלימדתי אתכם.
אז אנחנו אמנם בחופש הגדול, אבל הפרשה נותנת לנו לא מעט שיעורי בית...
ומרגש לראות אותנו בשנים האחרונות חוזרים אל "חוזה השכירות" הזה יותר ויותר.
אנחנו מרבים לדבר על "זכותנו על הארץ". אבל הפרשה מזכירה – זו גם חובתנו על הארץ.
שנזכה. שבת שלום.
