ניצול השואה ד”ר אברהם פטר נפטר השבוע, חודשיים לפני שהגיע לגיל 100. רובנו לא שמענו עליו, לא בחייו ולא במותו, וחבל. הנה ניסיון קטן לתקן זאת.
כמהנדס בכיר, ד”ר פטר סייע בהקמת חיל האוויר הישראלי בשנותיה הראשונות של המדינה. אחר כך המשיך לקריירה מדעית בינלאומית בתחום החלל. הנה רק הישג אחד נדיר: במשך שנים עבד בנאס”א. בזמן המשבר של חללית אפולו 13, הזעיקו אותו לחדר המצב של סוכנות החלל האמריקאית. החללית יצאה לירח, אבל פיצוץ במיכל חמצן איים על חיי האסטרונאוטים. פטר תפקד בקור רוח מוחלט, אלתר פתרונות הנדסיים מורכבים ויצירתיים, ולבסוף האסטרונאוטים שבו בשלום לכדור הארץ.
כששאלו אותו בתקשורת על הרגעים האלה, הוא חזר על סיפור אחד קטן, שסיפר אינספור פעמים בחייו. בכל הרצאותיו ומאמריו, אמר שהרגעים האלה עיצבו אותו ונתנו לו כוח:
פטר נולד בפולין. המשפחה נשלחה לגטו לודז’, לשנים קשות של רעב, מחלות ועבודות כפייה. יום אחד הנער הצעיר אברהם נשלח לעבודה קשה מעבר לחומות הגטו, והצליח בסיכון עצום להשיג תפוח עץ. אם היה נתפס חלילה, העונש על כך היה כמובן מוות מיידי. הוא החביא את התפוח, הצליח לעבור את השמירה הקשוחה והביא אותו לאבא שלו, בתוך המחנה.
האבא לא ראה פרי טרי כבר שנים. הוא היה חולה וחלש. כשבנו הגיש לו את התפוח, דמעות זלגו מעיניו. אבל כאן מגיע הרגע משנה-החיים: במקום למהר ולאכול את התפוח מתוך רעב כמעט לא אנושי, הנער אברהם התרגש לראות את אביו מחזיק את התפוח ביד, מרים אותו כלפי מעלה ומברך לאט ובקול רם: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ”. ואז הוסיף עוד ברכה: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”.
אברהם הצעיר נדהם. אביו לא התנפל על התפוח. הוא עצר. להודות, לברך, לתת לרגע הזה משמעות יהודית. אחר כך נגס בתפוח, וגם חילק את החתיכות בין בני המשפחה.
“זה הפך אותי ליהודי גאה”, אמר בנו. “זה גרם לי להבין שלא היצרים שלנו מובילים אותנו. ראיתי את אבא מנצח את הכול, וזה היה העוגן הרוחני שליווה אותי כל חיי. אבא נפטר בגטו, כמו רוב בני המשפחה. אבל אני שרדתי, והזיכרון שלו מברך על התפוח נתן לי חוסן להצליח. הבנתי שגם בתנאי לחץ קיצוניים, גם במחסור, גם בגטו וגם בחדר המצב של נאס”א, אפשר לשלוט במצב, לתפקד, שאנחנו הרבה יותר מגוף, אנחנו נשמה. אבא שלי הודה לאלוקים על תפוח, ואני זכיתי לחקור את נפלאות הבריאה לעומק, לצלול לעומק עולם המדע, ולראות את הבורא גם שם, כמו בתפוח”.
יותר משמונים שנה התפוח הזה נתן כוח לד”ר פטר. השבוע הוא הובא למנוחות בירושלים.
