אין לשון חריפה יותר של אזהרה מאשר מילותיו של משה רבנו בפרשה שקראנו בשבת: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד". כך מדברים רק על סכנה חמורה ביותר. ומהי הסכנה ממנה אנחנו חייבים להישמר כל כך? "פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
הרב נתנאל אלישיב כותב בספרו החדש "דברים טובים" שהפסוק הזה הוא-הוא הסוד של כל ספר דברים: משה רבנו נחוש להיאבק בנטייה הכל כך אנושית שלנו, לשכוח את מה שקדוש ויקר לנו בגלל חיי היומיום, בגלל השגרה השוחקת, בגלל אינסוף סיבות ותירוצים.
כך שהמשימה שלנו בחיים היא במידה רבה מלחמה תמידית על הזיכרון. הן במובן של אי שכחת דברים, והן במובן של הצבת הדברים הנכונים והחשובים במרכז המודעות שלנו.
זה לא האתגר רק של בני ישראל במדבר, שראו את מעמד הר סיני ועלולים לשכוח אותו ולא להעביר אותו בצורה חיה וסוחפת לדור הבא. זה האתגר שלנו, כאן ועכשיו, כי בהמשך משה מבקש: "וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ".
זוהי הכותרת של ספר דברים שהתחלנו לקרוא בימים אלה, וזה האתגר של כולנו: להיזהר מאוד לא לשכוח את העיקר.