כל העולם מדבר על האולטימטום של טראמפ. ומחר בלילה – קריעת ים סוף. חג שביעי של פסח שייכנס מחר בערב, מלמד אותנו על האפשרות לקרוע את הים, לפרוץ את הגבולות לטובה, בדרכים מפתיעות. להאמין, לראות את אלוקים משנה את הטבע, ולדעת להודות ולשיר.
לפני אלפי שנים ביום הזה, הכול נראה תקוע, הכול נראה סגור. עם ישראל יצא ממצרים, אבל פרעה ואנשיו רודפים אחרי העם מצד אחד, ומהצד השני – רק ים סוף. זה נראה אבוד. אבל אנחנו יודעים מה קרה: נחשון נכנס למים, הים נבקע, בני ישראל עברו בתוכו ביבשה, ואז הים נסגר על המצרים שרדפו אחריהם והם טבעו.
חכמינו שואלים: מה גרם לים להיבקע? מה גרם לשינוי הטבע הזה? הם נותנים כמה תשובות עמוקות: בני ישראל הביאו איתם לארץ ישראל את הארון של יוסף הצדיק, שידע לשמור על זהותו היהודית גם במצרים – והארון של יוסף גרם לים להיבקע. אפשרות אחרת היא שמצוות ברית המילה, עליה עם ישראל הקפיד גם במצרים – היא שגרמה לים להיפתח. וגם: עקידת יצחק, או העובדה שהעם זכר שהוא בדרך לירושלים.
כל הסיבות האלה הן ביטויים של אמונה, של זהות, גם במציאות קשה. כל ביטוי של תקווה, אמונה ועשייה שלנו – הוא קריעת ים סוף קטנה. כל התקדמות, החלטה אמיצה, כל ויתור, כל מצווה ומעשה טוב ולימוד – הם חלק מהתרומה לשינוי המציאות הגדולה.
כל אחד מוזמן להוסיף זכויות כאלה. שנזכה לקריעת ים סוף, לפריצה למציאות מבורכת, ולהיעלמות כל הרוע שרודף אותנו.
