יש לנו נטייה להכליל. לפני כמה ימים יורי וולקוב נדקר למוות ברחוב בחולון. זה נורא. אבל מהר מאוד אנחנו קופצים למשפט "זו מדינה שדוקרים בה אנשים ברחובות".
ובכן, השבוע פורסמה בפייסבוק ההודעה שכתב נדיר חובב: "מחפש רכב קטן לאשתי. עד 7,500 ₪, שיהיה במצב מצוין. אשמח שתבואו לקראתי במחיר, אני אדם נכה וכל שקל חשוב לי!".
הפוסט הגיע תוך זמן קצר ליותר מ-260 אלף (!) גולשים. אינספור שיתופים ותגובות, כאילו הפיד כולו רק רוצה לעזור לנדיר. גל של חסד דיגיטלי: "אני אקנה לך רכב בשמחה", "אם לא הסתדרת צור קשר ואשמח לעזור", "אנחנו סוכנות רכבים שרוצים לתת לך רכב", ועוד ועוד.
סמי סטיירוב זכה לבסוף במצווה: "חבר יקר, תבחר רכב שמתאים לך במחיר, אני קונה לך", הוא כתב, ומייד אחריו כתב דניאל שמואלי: "יש לי מבחר רכבים, תוכל להגיע ולבחור איזה רכב שתרצה, ותשלם כמה שמתאים לך". ביום רביעי השבוע נדיר הגיע מאשדוד, סמי לקח יום חופש מהעבודה וחיכה לו בתחנת הרכבת בחיפה ולקח אותו לעכו, לדניאל. בסוף נדיר אפילו התעקש לשלם על הרכב.
אז אם אנחנו "מדינה שבה רוצחים ברחובות", אפשר להכליל לכיוון השני ולומר שאנחנו מדינה שבה עשרות אלפי אנשים עוזרים לאדם נכה שהם לא מכירים להשיג רכב לאשתו.
שבת שלום.