"את אחיי אנוכי מבקש!", אומר הבוקר יוסף בפרשת וישב, והקריאה הזו שלו לאחדות ולאחווה עדיין מהדהדת,גם ביחסים בין אחים בתוך המשפחה, וגם בין שבטים בתוך עם ישראל.
הדברים רלוונטיים למשפחתו של יעקב אבינו, וכמובן גם לנו.
יצא לי להיתקל לאחרונה בצוואה של הרב בן ציון עוזיאל, שהיה הראשון לציון והרב הראשי הראשון של המדינה. הוא נפטר ב-1953, ומול הסכנות הביטחוניות הרבות ליישוב העברי הצעיר, הוא הציב שני פתרונות:
התורה והאחדות. בצוואה אישית ונרגשת הוא כותב בהרחבה על שתי הנקודות האלה, לא כעניין רוחני בלבד אלא כפתרון לבעיותיה של המדינה החדשה.
אחרי שהוא קורא לעם לשוב את תורתו, הוא כותב כך, בקטע שהכותרת "את אחיי אנוכי מבקש" בהחלט מתאימה לו:
"והאמת והשלום אהבו. כי המחלוקת והפירוד הם האויבים היותר מסוכנים, שהם כאש לבית יעקב וכרקב בעצמותיו. ולהפך, השלום והאחדות הם יסודות הנצח לקיומו הממלכתי של בית ישראל... הם הם העמודים שבית ישראל נכון עליהם תמיד והם צינורות הברכה ומקורות השפע וזרועות העוז והגבורה של עם ישראל. שימרו והחזיקו שני עמודים אלה למען תתחזקו בעוז ובגבורה ותהדפו מפניכם כל כוחות ההרס המקיפים אותנו בטבעת חנק להשמידנו ולמחות שם ישראל ותורתו מעל פני האדמה. הסירו כל גורמי הפרוד והמחלוקת ממחננו וממדינתנו והעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות והיה מחננו טהור ומקודש, מבוצר ומלוכד, כחומה בצורה שלא ישלוט עליה כל כוח הורס ומתנקם"