זו אחת הבעיות היסודיות בעולם שלנו: הרע לא תמיד נראה רע, והטוב לא תמיד נראה טוב. הרב אברהם סבע הסביר לפני כ-500 שנה בספרו "צרור המור" למה בפרשת השבוע, חווה אכלה מהפרי האסור: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל – וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל". העץ נראה כל כך טוב ונחמד, איך אפשר בכלל לחשוב שזה חטא חמור לאכול את פירותיו? אם היה לו ריח רע, אם הוא היה דוחה ומגעיל – אז היה לה קל יותר לא להתפתות. אבל איך אפשר להתרחק מעץ כל כך יפה ואטרקטיבי?
הנקודה הזו קריטית, לא רק בפרשת בראשית. מאז ועד היום דברים נוצצים מבלבלים אותנו. עוגת שוקולד וגלידה נראות טוב יותר מגזר ומלפפון, אבל מה יותר טוב ובריא ונכון? אנחנו מזהירים ילדים מ"אנשים רעים", אבל לצערנו אנשים שנראים טובים מאוד יכולים להתגלות כרעים. הרבה יותר נוח ונעים ויפה וכייפי ללכת בלי מסיכה ולהתחבק עם כולם, אבל ברור לנו מה הדבר הנכון לעשות.
מגן העדן ועד לרגע זה – אנחנו במאבק לא להתבלבל מתדמיות ותחפושות, ולדעת לבחור באמת בין טוב לרע.