מה אפשר ללמוד מרווקים במלחמה?

1.

"שלום סיון, אני רוצה להזמין את הציבור להכנסת ספר תורה למען הרווקים והרווקות בעם ישראל. שמי אשירה לנדאו, לפני כשנתיים ביום ההולדת שלי חתמתי על חוזה עם סופר סת"ם: לכתוב ספר תורה למען מבקשי הזוגיות.
זה היה מאתגר. גיליתי בדרך אלפי שותפים לכאב, לרצון להקים בית. אספנו מכולם תרומות קטנות ואספנו גם שמות לתפילה, ובכל בוקר הסופר התפלל עלינו לפני שניגש לכתוב את אותיות ספר התורה.
כשפרצה המלחמה, וכששמענו שהספר מוכן, היה לי ברור שיש פה קשר – המלחמה היא על הבית של כולנו, וספר התורה נכתב כדי להקים בתים. ומתוך ההרס והחורבן, מתוך הניסיון של אויבינו לפגוע במשפחות ובילדים וביישובים, עוד ייבנו, בעזרת השם, בתים רבים. זו התשובה שלנו.
לכן הוחלט להכניס את הספר ל'מאהל הגבורה' שהקימו המשפחות השכולות מהמלחמה, מול הסינמה-סיטי בירושלים. מחר בערב, יום רביעי, נקיים שם עצרת תפילה ונתרום את הספר לתפילות שמתקיימות במאהל באופן קבוע. הכנו שקיות ממתקים לילדים, תיקון לשקיות הממתקים שלא חולקו בשמחת תורה. אפילו התאריך הלועזי, 10.7, הוא הפוך מה-7.10. לא שמנו לב לזה בהתחלה.
על הספר כתבנו שורה מתוך שיר של אחי, הזמר ביני לנדאו: 'כל זכויותייך שמורות בבית גנזי המלך, יחד כולן יהיו לך כתר נזר לראשך'. כל תפילה וכל פסוק וכל דמעה בדרך הארוכה של עם הנצח - נחשבים.
המשפחות השכולות היקרות התרגשו מאוד מהמחווה הזו. חלקן איבדו בנים שלא זכו להקים בית, והן ילוו אותנו מחר בתפילה על הבית שלנו. נתפלל גם על החטופים ועל המפונים שישובו לבתיהם. ועל הקדוש ברוך הוא, שמתגעגע לשוב לביתו כבר אלפי שנים.
אתם מוזמנים. בתפילה לבניין שלם".

2.

יותר מ-2,000 איש הגיעו הערב ל"מאהל הגבורה" של המשפחות השכולות בירושלים, להכנסת ספר תורה שנכתב על ידי... רווקים, למען מציאת זוגיות. הנה מה שאמרתי באירוע שהיה כל כך יוצא דופן, וכל כך מחזק:

"בשעה זו מובאים למנוחות נועה וניר ברנס, זוג נשוי מרמת הגולן. בחייהם ובמותם לא נפרדו. שם מביאים למנוחות זוג, וכאן – מבקשים זוגיות. הכנסת ספר תורה שנכתב למען הרווקים והרווקות. למה האירוע הזה חשוב?

קודם כל, במלחמה הזאת מודים להרבה מגזרים ולהרבה ציבורים, אז נאמר גם: תודה למגזר הרווקים במלחמה! מילואימניקים שהם רווקים וחוזרים לבית ריק. רווקים שעכשיו מפונים עם ההורים בבית מלון, וזה לא נעים. רווקה שמתארגנת לדייט וברקע יש 'הותר לפרסום', ומה הקשר בכלל. זוג שהתחיל לצאת ופתאום מילואים. אמרתי מזמן שלדעתי צריך לבקש מרווקים ברכות. באמת.

אבל אם נעלה קומה, אפשר לומר גם כך: הניסיון של הרווקים, בקטן, זה הניסיון של עם ישראל עכשיו, בגדול. כי מה זה רווקות, ומה אנחנו כולנו חווים כעת? אי ודאות! אתה שואל מה קורה פה. התחושה הזו שאתה לא יודע לאן הדברים הולכים ומתי זה יגמר ואיך זה יגמר, והאם זה יגמר? פתאום יש ייאוש. הכול מתקדם ואז נסוג אחורה. וגם הבדידות. עם ישראל בודד בעולם, מרגיש לבד. וחלילה, מרגיש שהוא שואל גם איפה אלוקים. מה הוא רוצה ולאן זה הולך. ואכפת לו, לאלוקים, מכל רווק בודד, וכמובן מהעם כולו. אבל רוצים כבר סוף טוב. והעקירה מהבית – מה זה אומר שאין לך בית מסודר לחזור אליו, אתה גר בשכירות, אתה נע ונד, כל עם ישראל קצת נע ונד, מפונים, יישובים, משפחות. חמאס פלש לבתים, דווקא לבתים, לפגוע במשפחות הקדושות, במרחב הפרטי.

מה התשובה? נכון, להקים עוד בתים. אבל גם ללמוד מכם. לרווקים יש כוחות של אמונה והתמדה, של לא להתייאש. של ליפול ולקום ולהתחיל מחדש ולנסות שוב ולהאמין ולדעת שאנחנו בדרך במסע. שלמסע הזה יהיה סוף טוב. שכל הנפילות הן חלק מבניין גדול.

ואם נעלה עוד קומה: הצער על הרווקות, והצער על המלחמה, הוא הצער על גלות השכינה. אין לאלוקים בית. הוא רוצה לשכון בבית הגדול והקדוש, שעוד לא קם. אמרה לי מפונה מקריית שמונה שעברה למלון שעכשיו היא מבינה מה זה גלות. מרגישים לא במקום, לא בבית. זה לא שלם. ר' שלמה קרליבך אמר: אם בונים בניין כבר אלפיים שנה – וואו, זה הולך להיות בניין מדהים. כגודל הציפייה, גודל הגאולה בסוף.

אשירה לנדאו, הרווקה היקרה, יזמה את כתיבת ספר התורה הזה. אני לא יודעת אם בהיסטוריה של עם ישראל קרה דבר כזה, ספר תורה שנתרם על ידי רווקים. נכתבים פה סיפורים תנ"כיים. אשירה היא אחות של הזמר ביני לנדאו, והוא כתב לה שיר, על הרווקות שלה. לשיר קוראים 'כתר', והוא מדבר עליה וגם עלינו, עכשיו. על הדרך הארוכה והציפייה: 'אל תעשי שקר בנפשך לחשוב שכל זה היה לשווא, הלא כל דמעה וכל דיבור נחשב. כל זכויותייך שמורות בבית גנזי המלך, יחד כולן יהיו לך כתר נזר לראשך. ולמרות שאין מי שיבין באמת, מה נותר עוד לעשות, לא הפסקנו לרצות, וישנם רגעים שכל מה שנשאר, זו רק אמונה בלילות, אמונה בלילות'.

זה מה שצריך עכשיו – אמונה בלילות, גם כאשר חשוך ולא ברור מה קורה.

אז יותר מ-2,000 אנשים באו לכאן לרקוד עם ספר תורה שנכנס ל'מאהל הגבורה' של המשפחות השכולות. בספר התורה, המצווה האחרונה בתורה היא לכתוב ספר תורה: 'ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת', זו המצווה האחרונה בתורה, המצווה התרי"ג. הנה, קיימתם אותה. אבל נאחל לכם לקיים בקרוב גם את המצווה הראשונה בתורה, התורה היא הרי מעגלית ואינסופית: פרו ורבו. להקים בתים ומשפחות וילדים, להוסיף אהבה וחיים.

אז תודה על המעמד הקדוש הזה, ולסיום, כתבה לי הערב אורית איזק, גם היא רווקה: אחרי כל התפילות, אל תשכחו גם לעשות דברים בפועל, פשוט להציע, לשדך, לחשוב על רעיונות".