עם המילואימניקים מהצפון

• "יצאנו מהבית בשמחת תורה ובמובן מסוים התודעה שלנו עדיין שם. אין בזמן הפעילות קליטה סלולרית טובה, וגם אין זמן לזה. עכשיו אנחנו בהלם מהתקשורת ומהרשתות. יצאנו מהבית עם רוח גדולה של אחדות וניצחון, מתוך הטבח הנורא. זה התדר שאנחנו חיים בו, גם עכשיו".

• "היינו מנותקים. אפילו את כל הפינוקים, המרקים, המכתבים, המתנות, לא יכלו לתת לנו פיזית. אזרחים לא יכולים להגיע. אבל קיבלנו דרך שיירות האספקה קצת עוגיות ודברים ששלחו לנו, וזה חימם את הלב. הרגשנו את החיבוק".

• "ירדתי מהצפון עם המון מחשבות. להיות אבא יותר טוב, בן זוג יותר טוב, להתמקד בעיקר ולא בטפל".

• "אף צוות טלוויזיה לא חיכה לנו למטה כשירדנו אחרי 74 ימים. כולם בעזה, כולם בדרום. אנחנו לא הצנחנים שיוצאים מסג'עייה... אבל למדתי פה משהו: אתה יודע שנפל לך טיל קורנט על המוצב אבל אנשים בטוחים שאתה בסך הכל במילואים בצפון, אז מה אתה כבר עושה. רק אתה יודע שבזכות החברים שלך, דגל חיזבאללה לא מתנופף עכשיו בצפון. זה שיעור גדול לחיים. לא חייבים מחיאות כפיים כשעושים דברים חשובים".

תודה לכם.